שק של אגוזים

אחת הסגולות היקרות, שאיבדנו במשך גלותנו, והחשובה מכל – היא אבידת הכרת הלאומיות. היינו, הרגש הטבעי ההוא, המקשר ומקיים כל אומה ואומה. כי חוטי אהבה, המקשרים את האומה, שהם כל כך טבעי ופרימיטיבי בכל האומות, נתנוונו וניתקו מלבותינו, חלפו עברו ואינם…

יודע אני, שיש דבר אחד משותף לכולנו – הוא הבריחה מהגלות המר. אכן זה רק איגוד חיצוני, בדומה לשק המאגד קופה של אגוזים, כמובא למעלה. לכן אמרתי, שצריכים לסדר לעצמנו חינוך מיוחד, בדרך תעמולה רחבה, להכניס בכל אחד מאתנו רגשי אהבה לאומית, הן בנוגע מפרט לפרט, והן מהפרטים אל הכלל, ולחזור ולגלות את האהבה הלאומית, שהייתה נטועה בקרבנו מאז היותנו על אדמתנו בתור אומה בין האומות.

ועבודה זו קודמת לכל אחרת, כי מלבד שהיא היסוד, – היא נותנת גם את שיעור הקומה והצלחה לכל מיני פעולות, שאנו רוצים לעשות בשדה זו.

בעל הסולם, עיתון "האומה"

אצלנו המפתח, בואו נתחבר!

"…ובזה מתבאר היטב השאלה, למה ניתנה התורה לאומה הישראלית, ולא נשתתפו בה כל אומות העולם. כי האמת היא, שעניין תכלית הבריאה מוטלת על כל המין האנושי, איש לא נעדר. אולם מתוך שיפלותו של טבע הבריאה, וחוזקו על הבריות, לא היה שום דרך שהבריות יוכלו להבין להכריע ולהסכים להתרומם ממנו, ולא היו מגלים רצון לצאת ממסגרת האהבה העצמית, ולבוא להשואת הצורה, שהיא הדביקות במדותיו יתברך. כמו"ש חז"ל: "מה הוא רחום אף אתה רחום" וכו'.

ומתוך זכות אבות, עמדה להם ההצלחה לישראל, שבמשך ארבע מאות שנה התפתחו והוכשרו והכריעו את עצמם לכף זכות. ונכנסו כל אחד מחברי האומה, בקבלה זו של אהבת הזולת, בהיותם אומה יחידה קטנה בין שבעים אומות גדולות, אשר כנגד כל אחד מישראל נמצאים מאה נכרים ויותר כנגדו. וכאשר קבלו עליהם אהבת הזולת, ניתנה התורה דווקא לאומה הישראלית ולהכשרתה עצמה.

אמנם האומה הישראלית הותקנה בזה בבחינת "מעבר", אשר באותו שיעור שישראל עצמם יוצאים מצורפין על ידי קיום התורה, כן מעבירים את כוחם לשאר האומות. וכאשר גם יתר האומות יכריעו את עצמם לכף זכות, אז יתגלה משיח ה', אשר תפקידו מלבד מה שישלים את בני ישראל למטרה הסופית לדביקותו יתברך, כן יבוא ללמד דרכי ה' אל כל האומות. כמ"ש "ונהרו אליו כל הגויים"."

בעל הסולם, אהבת ה' ואהבת הבריות

אצלנו נמצא המפתח לאיחוד שפותח את שערי העולם, ואנחנו צריכים להשתדל לגלות אותו, כי הוא מוכן לשימוש.

ערבות הדדית

כדי להתקיים כאומה, עם ישראל זקוק לבסיס פנימי רוחני, והכוונה היא לבסיס הניצב מעל להבלי הזמן. הבסיס הרוחני, שמתחזק את קיומו של העם במשך אלפי שנים, הוא היסוד של עם ישראל. יסוד זה מצוי וחבוי בלב כל איש מאומתנו. בשנות הגלות נגנז אותו היסוד שעליו נוכל לבסס את אומתנו, ובהעדרו לא נצלח לשום בניין.

שני המאורות הגדולים, אהבה ואחדות כיסוד לבניין האומה, יחודיות ישראל 

ההכנה לערבות, כולנו שווים

סוד הערבות חייב להתגלות תחילה בישראל, שבהם קיימת הכנה לערבות. ורואים לפי אופיו של העם ולפי ההיסטוריה שלו, שעניין הערבות מושרש בתוכו, שאין בו לא אדונים ולא אצילים, אלא כולם שווים. וכך לאורך כל ההיסטוריה, מושרש היה באומה לכבד רק תלמידי חכמים, ולא שום דבר אחר באדם.

ויש גם עניין ההרגשה ההדדית, החיבור ההדדי, שגם הוא מושרש מלמעלה בעם ישראל הגשמי, כדי לאפשר להם לעסוק בחיבור הרוחני ביניהם.

ספר הערבות, החיבור בעבודה בקבוצה, כל ישראל ערבים זה לזה

מתחילת ההיסטוריה האנושית ישנה בעולם קבוצת אנשים הנקראת "ישראל", שרוצה להגיע לחיבור, לאחדות, למושג האחד, למציאות האחת, והיא מחויבת לממש את היעוד שלה.

הפנימיות תשלוט על החיצוניות

נפילת עם ישראל מן הגובה הרוחני של "ואהבת לרעך כמוך" לשנאת חינם בין האחים הפכה אותו לעם אגואיסטי כיתר העמים וגרמה לשליטתם בו. בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר" אומר בעל הסולם כי בכל דבר יש פנימיות וחיצוניות: הפנימיות מכונה "ישראל" והחיצוניות מכונה "אומות העולם". נפילתו הרוחנית של עם ישראל הביאה לכך שהחיצוניות שבקרבו גברה על פנימיותו, דהיינו אומות העולם שבו גברו על ישראל שבו. ייחודו הרוחני של העם דוכא על ידי החיצוניות עד כדי כך, שהשורש הרוחני שעל פיו נקראנו בעבר "עם ישראל" כאילו אינו נמצא בנו כלל.

אולם בעזרת חינוך נכון, דהיינו על ידי לימוד שיטת הקבלה, נוכל לעורר על עצמנו את האור המחזיר למוטב. האור יעורר את הפנימיות שבנו לשלוט על החיצוניות שבנו, שאותה ספגנו מאומות העולם. במידה שבה יתחולל תהליך זה בקרב עם ישראל, כך תשלוט דעת ישראל בעולם ונוכל למלא את ייעודנו לשמש כאור לגויים.

הדור האחרון, האומה הישראלית ותפקידה,עיתון האומה, היחיד והאומה

כל העולם, ציבור אחד

"שלום ציבור מסויים, ושלום העולם כולו:

ואל תתמה, מה שאני מערבב יחד את שלומו של ציבור אחד, עם שלום העולם כולו, כי באמת כבר באנו לידי מדרגה כזו, שכל העולם נחשבים רק לציבור אחד, ולחברה אחת, כלומר, שכל יחיד בעולם, מתוך שיונק לשד חייו והספקתו מכל בני העולם כולו – נעשה בזה משועבד, לשרת ולדאוג לטובת העולם כולו".

בעל הסולם, השלום בעולם – שלום ציבור מסוים ושלום העולם כולו

****

יש לנו חובה כלפי כל האנושות, ואחריות כלפי כל האנושות, ולכן אנחנו נמצאים כאן. קיומנו בארץ ישראל הוא אך ורק כדי להציל את האנושות, מהמכות שתצטרך לעבור כדי להתנזר מהאגו שלה.

להיות ישר-אל

"ישראל" נקרא כל אדם המחויב לתקן את העולם, אשר מתעוררים בו הכוח והנחיצות לביצוע משימה זו. רק בהתאם לביצוע התפקיד הרוחני, זוכה האדם לשם "ישראל". אדם שרוצה להיקרא ישראל, ולזכות לאור העליון, צריך להשקיע את כל כוחו ויכולתו במימוש מטרת חייו הרוחנית, ולקחת על עצמו את המידות של ישראל, שהן בכללן חוק ההשפעה.

שני המאורות הגדולים, לקראת הגאולה, משיכת אורות עליונים

אנטישמיות = אנטי מה שאני צריך לעשות!

"האנטישמיות מתגלה בעולם בהתאם להתפתחות נשמת אומות העולם. בתת-הכרתה מרגישה נשמתן של אומות העולם כי היא תלויה בנשמת ישראל, המעבירה לה חיות רוחנית. לכן דווקא באומות המפותחות התפתח יחס שלילי כלפי היהודים וכלפי עם ישראל כולו. אין זה פלא שגרמניה, המדינה המפותחת ביותר בתחילת המאה העשרים, היא המדינה שבה התחוללה התפרצות אנטישמית כה גדולה. ככל שהאומות מתפתחות כך מתעוררת בהן שנאה אלינו – אלה בחרב ואלה בשקט, אלה בהסכמה ואלה בתמיכה."

הדור האחרון, האומה הישראלית ותפקידה 

 

אנטישמי זה בי. להיות אנטי מה שאני צריך לעשות. ללכת אחרי נימוסי הזרים, במקום לעבוד על חיבור ואיחוד עם הזולת.